Yevamoth
Daf 82b
משנה: אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. וַאֲפִילוּ רָאוּהוּ מְגוּייָד וְצָלוּב עַל הַצְּלִיב וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. רִבִּי יוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר. לֹא כָל הָאָדָם וְלֹא כָל הַמְּקוֹמוֹת וְלֹא כָל הַשָּׁעוֹת שָׁווֹת.
Traduction
L'attestation de décès n'est valable que si elle se rapporte à la vue du visage avec le nez; les signes distinctifs sur le corps, ou sur les vêtements, ne suffisent pas à cet effet. De même, l'attestation n'est valable que si l'on a vu quelqu'un expirer; il ne suffit pas de l'avoir vu ayant les nerfs coupés (transpercé), ou pendu, ou au moment où une bête fauve le dévorait. L'attestation n'est valable aussi que pour un cadavre mort depuis trois jours au plus (après quoi, il se décompose). R. Juda b. Bava dit: il faut distinguer entre les gens, le lieu et le temps.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין מעידין. על האיש שמת אלא אם כן ראוהו בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו אבל לא ראו פרצוף או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא את אשתו שמא אין זה הוא:
אף על פי שיש סימנין. כדמפרש בגמרא:
אפילו ראוהו מגוייד. לשון גודו אילנא מנותח ומלא פצעים:
והחי'. דורסת ואוכל' בו במקום שאין נפשו יוצאת בו אין מעידין עד שיראו שתצא נפשו ואם אוכל' במקום שנפשו יוצאה מעידין בו:
אין מעידין אלא לאחר שלשה ימים. מפרש בגמרא דהיינו עד לאחר שלשה ימים ובנוסחת הבבלי גריס הכי במתניתין עד שלשה ימים דאם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים למיתתו אין מעידין עליו דחיישינן שמא נשתנו מראי' פניו ואינו זה שהם סבורים:
לא כל האדם כו'. יש לך אדם שממהר להנפח כגון אדם שמן ויש לך מקום שהחמה נוגעת בו יותר ואדם מת ממהר להסריח ולהשתנו' ויש לך שעה שהעולם חם והמת ממהר להסריח ובבבלי קאמר דר''י בן בבא בין לקולא בין לחומרא פליג:
הלכה: אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים וכו'. רַב יְהוּדָה אָמַר. הַחוֹטֶם עִם הַלְּסָתוֹת. וְאַתְיָא דָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָֽנְתָה בָם. זֶה הַחוֹטֶם. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. מָאן דְבָעֵי דְלָא מִתְחַכְּמָא יְהִיב אִיסְפְּלָנִי עַל נְחִירֵיהּ וְלָא מִתְחַכֵּם. כְּהָדָה. בְּיוֹמֵי דְאֻרְסִקִּינָס מַלְכָּא הַוְייָן צִיפּוֹרָאֵי מִתְבָּעִין וַהֲווֹן יְהָבִין אִיסְפְּלָנִי עַל נְחִירֵיהוֹן וְאִינּוּן לָא מִתְחַכְּמִין. וּבְסֵיפָא אִיתְמָר עֲלֵיהוֹן לִישָׁן בִּישּׁ וְאִיתְצַיְּדוֹן כּוּלְּהוֹן מִן בִּידוֹ.
Traduction
R. Juda dit: outre le nez, il doit y avoir des mâchoires. Cette reconnaissance exigible est conforme à ce qu'a dit R. Jérémie au nom de Rav; ce verset (Is 3, 9), la reconnaissance (591)Le sens ordinaire est: l'impudence. L'exégète recourt ici au sens littéral. de leur visage rend témoignage contre eux, est une allusion au nez (qui sert à distinguer les personnes). R. Hiya b. Aba dit (592)J., (Sota 9, 3); Rabba à Genèse 65 et 73.: Si quelqu'un veut ne pas être reconnu, il lui suffit de se mettre une emplâtre (asplenium) sur le nez, et on ne le reconnaîtra pas. Ainsi, un jour, sous le consulat d'Ursicinus, les habitants de Sephoris étaient effrayés du gouverneur; ils se mirent des emplâtres sur le nez, et on ne les reconnut plus. A la fin, une méchante langue les dénonça, et aussitôt ils furent tous pris. Il est écrit (2Ch 13, 17): Abia et son peuple les battirent et en firent un fort grand carnage. L'extension visée par ce dernier terme, dit R. Aba b. Cahana, se réfère à ce que ce tyran enleva le moyen de distinguer la face des Israélites, à savoir le nez (593)Rabba à Lv 33., quoiqu'il soit désigné dans la Bible par les mots '' la reconnaissance de leur visage etc. '' R. Amé dit que le gouverneur se contenta de les faire veiller (même les femmes) pendant trois jours, au point de les défigurer (de les enlaidir). C'est pourquoi il est écrit (Jr 15, 8): Tes veuves ont souffert grandement de la douleur des jours (594)En jouant sur les termes, surtout le dernier, l'exégète détourne ce verset de son vrai sens, qui est: '' J'ai multiplié ses veuves plus que le sable de la mer. '' (Yam et non Yôm).. On a enseigné en effet: on ne peut attester la reconnaissance d'un visage que si le nez est encore présent (595)Les visages étant défigurés, on ne pouvait plus rien attester à leur sujet..
Pnei Moshe non traduit
גמ' החוטם עם הלסתות. הלחיים וזהו פרצוף פנים שאמרו דאין משגיחין על העינים ולא על הפה אלא צריך שיכירו הלחיים עם החוטם. והב''י בא''ה סימן י''ז כתב כן בשם רבינו ירוחם. ובבבלי מסיק דגם פדחת בעינן. ואתיא הא דאמרינן צריך שיכירו החוטם כהאי דאמר רבי ירמיה כו':
זה החוטם. שהוא עיקר הכרת פניו של אדם כדלקמן:
מאן דבעי. הרוצה שלא יהא ניכר בפניו יתן אספלנית על נחיריו ולא יוכר כהאי מעשה ביומי כו':
מתבעין. אנשי ציפורי היו נתבעין ומתבקשין מן המלכות:
ובסיפא. ובסוף נאמר עליהן לשון הרע ונתפסו כולם מיד:
מַה טַעְמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר. מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְקַלְקֵל [עַצְמָהּ וּלְקַלְקֵל צָרָתָהּ לְאַחַר זְמָן אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֶינָהּ חֲשׁוּדָה לְקַלְקֵל] צָרָתָהּ כָּל עִיקָּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאִשָּׁה שֶׁהָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. וּבָאתָה וְאָֽמְרָה. מֵת בַּעֲלִי. תִּינָּשֵׂא וְתִיטּוֹל כְּתוּבָתָהּ וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה. וְסָֽבְרִינָן מֵימָר. חֲשׁוּדָה הִיא לְקַלְקֵל אֶת עַצְמָהּ כְּדֵי שֶּׁתְּקַלְקֵל צָרָתָהּ. וְלֵית רִבִּי לָֽעְזָר פַּלִּיג. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְקַלְקֵל צָרָתָהּ כָּל עִיקָּר. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא שִׁילַּח לָהּ גִּיטָּהּ מִמְּדִינַת הַיָּם. 82b הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה כֹהֵן. אָמַר רִבִּי אַבָּא בֵּרִבִּי זְמִנָא. חֲשׁוּדָה הִיא לַעֲשׂוֹת כַמָּה חֲלָלִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בְּנֵי צָרָתָהּ מַמְזֵרִין.
Traduction
Pourquoi R. Éléazar dit-il: '' Comme il leur a été permis d'épouser les beaux-frères, elles peuvent se remarier avec n'importe qui ''? Est-ce parce qu'il est d'avis qu'aucune d'elles (considérée comme adjointe par rapport à l'autre) n'est soupçonnée de mettre l'adjointe complètement en défaut, et son témoignage est valable? (Ou est-ce que, ne voulant pas se mettre elle-même en faute, cette confiance est réversible sur l'autre belle-sœur?) On peut résoudre cette question à l'aide de ce qu'il est dit (590)Plus haut, (15, 7.): '' Si une femme, ayant fait un voyage d'outre-mer avec son mari, vient dire qu'il est mort, on la croit, et elle peut se remarier; mais la femme adjointe reste interdite. '' Or, on a expliqué cet interdit en disant que la femme est capable de se mettre en faute pour pousser l'adjointe au mal; pourtant, R. Éléazar ne s'oppose pas à cet avis (il admet aussi de ne pas ajouter foi à l'assertion d'une femme, en ce qui concerne une compagne); il faut donc s'en tenir au seul motif que la femme ne voudra pas se mettre elle-même en faute, et rejeter l'idée qu'elle serait incapable de mettre l'adjointe tout à fait en défaut. Mais n'ya-t-il pas à craindre que la femme ait reçu de son mari d'outre-mer un acte de divorce (et qu'au lieu d'invoquer ce motif de libérté, elle argue de la mort de son mari, afin de mettre l'adjointe en défaut)? Cette hypothèse n'est pas fondée; car, à la femme faisant cette fausse déclaration, il pourrait arriver de se remarier avec un cohen (union interdite à une répudiée). Cependant, remarque R. Aba b. Zimna, la possibilité du mariage avec un cohen n'est pas encore une garantie suffisante, car la femme est capable de s'exposer à avoir d'une union interdite des enfants profanés, pour provoquer son adjointe à avoir des enfants illégitimes.
Pnei Moshe non traduit
מה טעמא דר' לעזר. דאמר הואיל והותרו ליבמין הותרו אם נימא דסבר ר' לעזר משום שאין חשודה לקלקל צרתה כל עיקר דקסבר צרה מעידה לחבירתה דהא שתי יבמו' צרות נינהו ולא נפסלו מלהעיד משום צד צרו' או דילמא טעמיה משום דאיהי לא מקלקלא נפשה וכן בעי בבבלי שם וכדאמר התם דנ''מ לאינסובי לצרה מקמי דידה בעלמא כגון האשה שהלכה היא ובעלה למד''ה ובאה ואמרה מת בעלי והיה לה כאן צרה דלטעמא דאיהי לא מקלקלא נפשה שהרי היא ג''כ נתיבמה והכא נמי לא נסבינן לצרה עד דנסבה היא:
נשמעינה. לזה מן הדא ממתני' דפירקין דלעיל הלכה ז' האשה כו' וסברין שם מימר דה''ט דחשודה היא כו' כדמפרש התם וחזינן דלית ר' לעזר פליג התם ומודה הוא דאין צרה מעידה לחבירתה:
הוי. ש''מ לית טעמא אלא דלא מיקלקלא נפשה גרסינן ולא כו' וכן מסיק בבבלי אליבא דר''א:
ופריך וחש לומר. דאפילו נימא דטעמא דאיהי לא מיקלקלא נפשה ובעלמא כי אינסבה איהי מנסבינן לצרה לר''א ניחוש לומר שמא שלח לה גט ממדה''י ואיהי לא מקלקלא ולצרה מכוונה לקלקלה שהחביאה גיטה ואמרה מת בעלי:
ומשני הגע עצמך שהיה כהן. זה השני שנשא' לו סוף סוף מיפסלא ליה כשיבא בעלה וצריכה להראות גיטה ולר''א לא שרינן לאנסובי לצרה אלא היכי דהיא עצמה נשאת לכהן:
ור' בא בר זימנא. דחי לה דלא דמי קילקולה לשל צרתה ואפילו כי נשאת לכהן חיישינן דחשודה היא לעשו' כמה חללים מבניה מחמ' קילקולה שנשא' לכהן כדי לעשו' בני צרתה ממזרים גמורין:
כְּתִיב. וַיַכּוּ בָהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה מְאֹד. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. שֶּׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הָדָא הִיא דִכְתִיב הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָֽנְתָה בָם וגו'. זֶה הַחוֹטֶם. רִבִּי אִמִּי אָמַר. שֶׁהוֹשִׁיב עֲלֵיהֶם מִשְׁמָרוֹת שְׁלֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁנִּתְקַלְקֵל צוּרָתָן. הָדָה הִיא דִכְתִיב עָֽצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָיִךְ מֵחוֹל יַמִּים. וְתַנֵּי כֵן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם. כְּתִיב וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעַם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּה וַיִגְּפֵהוּ י֙י וַיָּמוֹת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. אַתְ סָבוּר שֶׁהוּא יָרָבְעַם. אֵינָהּ אֶלָּא אֲבִיָּה. וְלָמָּה נִיגַּף. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַל שֶׁחִישֵּׂד אֶת יָרָבְעַם בְּרַבִּים. הָדָה הִיא דִכְתִיב וְאַתֶּם הֲמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶּׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעַם לֵאלֹהִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עַל שֶׁבִּיזֶּה אֶת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רַבֵּיהּ. וְדָה הִיא דִכְתִיב וַיִּקָֽבְצי אֵלָיו אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל עַל דְּצַוָוח לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי [בְּלִיַּעַל]. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. עַל יְדֵי שֶׁבָּאת עֲבוֹדָה זָרָה לְיָדוֹ וְלֹא בִיעֲרָהּ. הָדָה הִיא דִכְתִיב וַיִּרְדּוֹף אֲבִיָּה אֲחַרֵי יָרָבְעַם וְיִּלְכּוֹד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּיתְאֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. וּכְתִיב וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְבֵיתאֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן.
Traduction
Il est écrit (2Ch 13, 20): Jéroboam n'eut plus de force durant la vie d'Abias; l'Éternel le frappa, et il mourut. Or, dit R. Samuel, on avait cru à tort Jéroboam frappé -lequel a vécu bien après Abias, selon (1R 15, 9); Abia au contraire fut frappé (596)Rabba sur (Rt 7).. Et pourquoi le fut-il? C'est, dit R. Yohanan, pour avoir fait rougir Jéroboam en public, comme il est dit (2Ch 13, 8): Vous êtes en grande foule, vous avez près de vous les veaux d'or que Jéroboam vous a érigés pour dieux. Selon Resh Lakish, Abia fut puni pour avoir méprisé Ahia le Silonite, comme il est dit (ib. 7): et des gens sans valeur se réunirent près de lui (qualification qu'Abia eut tort de donner à Ahia). Selon les autres sages, il fut puni pour avoir eu en main une idole, qu'il n'a pas brûlée, comme il est dit (ib, 19): Abia poursuivit Jéroboam et lui conquit des villes, Bethel et ses environs (où il aurait dû détruire un des veaux d'or); or, il est dit (1R 12, 29): il en mit un (veau d'or) à Bet-El, et il mit l'autre à Dan.
Pnei Moshe non traduit
מכה גדולה מאד. ובמקרא לא מצינו אלא מכה רבה ודריש לשון רבה דמשמע רבה והולכת זולת החללים שנפלו שהעביר הכרת פניהם כדי לעגן הנשים והן כמתות בחייהן:
הדא הוא דכתיב הכרת וגו'. כלומר כהא דאמרינן לעיל דצריך להעיד על החוטם שהוא הכרת פנים והוא העביר הכרת פניהם מהם:
שהושיב עליהם משמרו'. דר' אמי קאמר שלא עשה מעש' אכזריו' כ''כ אלא שהושיב כו' עד שנתקלקל' צורתן מאיליהן ונתעגנו נשיהם:
הה''ד עצמו לי אלמנותיך וגו'. לשון עוצם וגודל והיינו נמי דקאמר מכה רבה על גודל ועוצם המכה שגרם להן להיותן אלמנות חיות עד יום מותן:
ותני כן אין מעידין כו'. ומחמת שנתקלקלה צורתן לא היו יכולין להעיד עליהן:
את סבור שהוא ירבעם. שניגף אינו כן דהרי מצינו שירבעם היה חי אחר מות אביה כדכתיב במלכים א' ט''ו ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא על יהוד':
אלא אביה ניגף. והא דכתיב שם בתרי' דויגפהו ויתחזק אביהו וישא לו נשים זה היה מקודם:
על שחישד. לשון חסד הוא שגידפו וביישו ברבים:
שביזה את אחי' השילוני הה''ד ויקבצו אליו וגו'. ובזה היה נרמז גם כן אחיה שהרי הוא המחזיק את ירבעם ראשונה בדבר ה':
על ידי שבאת עכומ''ז לידו כו'. שהרי הוא לכד בית אל והי' בידו לבער א' מעגלי הזהב שמה ומצינו שהיה שם אחר כן עד גלות עשרת השבטים כדכתיב בהושע י' לעגלות בית און יגורו שכן שמרון והוא בית אל:
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. מְנַיִן לְאָחִיךָ שֶׁטָּעָה אַתָּה מַחֲזִירוֹ בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּכֵילָיו. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַסִּימָנִין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּנּוֹת.
Traduction
'' Les signes distinctifs sur le corps ou sur les vêtements, dit la Mishna, ne suffisent pas à cet effet ''. Mais n'est-il pas enseigné: '' On sait qu'il faut restituer à son prochain la perte qu'il a éprouvée en route, en raison de l'expression à toute perte de ton frère, aussi bien du corps que des vêtements ''? (N'en résulte-t-il pas qu'il faut s'attacher aux signes)? Ici, il faut tenir compte de cette différence qu'après décès les signes extérieurs changent d'ordinaire. Quant à l'assertion de la Mishna '' de pouvoir attester une mort après trois jours '', on veut dire qu'elle est interdite après ce laps de temps. - (597)Suit un passage que l'on trouve déjà au (Moed Qatan 3, 5).
Pnei Moshe non traduit
אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. קתני במתני' דלא סמכינן עלייהו:
ולא כן תני מנין לאחיך שטעה בדרך שאתה מחזירו וחסר כאן ת''ל לכל אבדת אחיך בין בגופו בין בכליו. שאבדו לו דבסימנין מהדרינן ליה כדאמר פרק אלו מציאו' אף השמל' בכלל אלא כו' דאלמ' סימנין דאוריית' לסמוך עלייהו:
ומשני שנייא היא הכא שהסימנין דרכן להשתנו'. ממראיהן לאחר מיתה ולפיכך לא סמכינן הכא אסימנין. וכאיכא דאמרי קמא בבבלי דף ק''כ אליבא דר' אלעזר בן מהבאי דמוקי למתני' כוותי' ולעולם סימנין דאורייתא:
Yevamoth
Daf 83a
משנה: נָפַל בַּמַּיִם בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אָמַר רִבִּי מֵאִיר מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּפַל לְבוֹר הַגָּדוֹל וְעָלָה אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בְסוּמֶא שֶׁיָּרַד לִטְבּוֹל בִּמְעָרָה וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו וְשָׁהוּ כְדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְעַסְיָא בְּאֶחָד שֶׁשִּׁילְשְׁלוּהוּ לַיָּם וְלֹא עָלָה בְיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ אָֽמְרוּ חֲכָמִים מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמָעֲלָה תִּינָּשֵׂא מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה לֹא תִינָּשֶׂא.
Traduction
Si quelqu'un tombe à l'eau, qu'elle soit enclose ou non, sa veuve reste interdite; car, dit R. Meir, on a vu quelqu'un tomber dans une grande citerne et remonter au bout de trois jours. Par contre, R. Yossé raconte qu'un aveugle étant descendu se baigner dans une caverne suivi de son conducteur, ils restèrent dans l'eau jusqu'à ce qu'ils expirèrent; à la suite de quoi, leurs femmes purent se marier. Une autre fois, il arriva à Essia (598)Neubauer, Géographie, de faire descendre quelqu'un à la mer par une chaîne; il se noya, et l'on n'en ramena que le pied. Sur quoi, les sages ont énoncé cette règle: lorsqu'en un tel cas, le pied a plus que le genou, la veuve peut se remarier (il y a certitude de décès), mais elle ne le peut pas si ce pied constitue la partie inférieure, au-dessous du genou (ainsi estropié, on peut survivre).
Pnei Moshe non traduit
מתני' נפל למים בין שיש להם סוף. שנראים כל ארבע הרוחות שסביב המים:
שאין להם סוף. שאין אדם יכול לראות כל סביביו:
אשתו אסורה. שמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו:
אמר ר''מ. דר' מאיר סבר יכול אדם לחיות במים ימים רבים ולפיכך לא מפליג בין מים שאין להם סוף ובין מים שיש להם סוף דאפילו במים שיש להם סוף דאי נפיק הוי חזי לי' חייש דילמא נפיק בתר ימים רבים ולא חזי ליה:
ור' יוסי. פליג עליה וס''ל כחכמים דפליגי בברייתא דמים שיש להן סוף אשתו מותרת אם שהה שיעור שאי אפשר שיחיה כשיעור זה בתוך המים ומים שאין להן סוף אשתו אסורה דשמא לאחר שעלה משם יצא והלך לו:
לטבול במערה כו'. ומערה מים שיש להם סוף ושהו עד שתצא נפשם והשיאו את נשותיהן:
מן הארכובה ולמט'. הואיל ויכול לחיות לא תנשא שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להם סוף הן והלכה כר' יוסי:
83a כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב פַּפַּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסוּכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טַייְסָא עַל גּוּפָא. סָֽבְרָה דְהִיא חוֹזֶרֶת לְגַוָוהּ. כֵּיוָן דְּהִיא חָמִית לֵיהּ דְּאִשְׁתַּנֵּי זִוְוהוֹן דְּאַפּוֹי הִיא שָֽׁבְקָא לֵיהּ וְאָֽזְלָה. וּמִן תְּלָתָא יוֹמִין וּלְהַלָּן הַכֶּרֶס נִבְקָעַת עַל פָּנָיו וְאוֹמֶרֶת לוֹ. הֵילָךְ מַה שֶׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ. רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה מַייְתֵי לָהּ מֵהָדָה קְרָא וְזֵרֵיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וַאֲפִילוּ פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא כו'. כלומר הא דקתני אלא לאחר ג' ימים כן צריך לפרש אלא עד לאחר ג' ימים כדפרישי' במתני':
כל תלתא יומין. לאחר מיתה ואיידי דקאמר דלאחר ג' ימים הפרצוף פנים משתנה נקט לה הכא:
ומן ג' ימים ולהלן הכרס כו'. וכן אמר בבבלי פ' השואל דף קנ''א:
ואפי' פרש חגיכם. כפל פרש דכתיב בקרא דריש וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם דה''ק ואפילו פרש כרסכם יזרה עליהם במותם וחגיכם על שאוכלים למעדנים כבחגים:
באותה שעה. אדלעיל קאי דהיינו בג' ימים דנפשא טייסא על גופא. ובפ' השואל שם גריס נפשו של אדם מתאבלת ז' ימים ואפשר דהכי נמי קאמר מג' ואילך נפשי עליו תאבל עד ז' ימים:
מתניתין. וַאֲפִילוּ רָאוּהוּ מְגוּייָד. אֲנִי אוֹמֵר. בְּחֶרֶב מְלוּבֶּנֶת נִכְוָוה וְחָיָה. וְצָלוּב עַל הַצְּלִיבָה. אוֹמֵר אֲנִי. מַטְרוֹנָה עָֽבְרָה עָלָיו וּפְדָאָתוֹ. וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ. אֲנִי אוֹמֵר. נִתְרָחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם. נָפַל לְבוֹר אֲרָיוֹת אֵין מֵעִידִין עָלָיו. אוֹמֵר אֲנִי. נַעֲשֶׂה לוֹ נִיסִּים כְּדָנִיֵּאל. נָפַל לְכִבְשָׁן הָאֵשׁ אֵין מֵעִידִין עָלָיו. אוֹמֵר אֲנִי. נַעֲשֶׂה לוֹ נִיסִּים כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. נָפַל לְבוֹר מָלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים אֵין מֵעִידִין עָלָיו. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי. חַבָּר הָיָה. נָפַל לְיוֹרֶה בֵּין שֶׁל מַיִם וּבֵין שֶׁל שֶׁמֶן אֵין מֵעִידִין עָלָיו. רִבִּי אַבָּא אָמַר. שֶׁל שֶׁמֶן מֵעִידִין עָלָיו. שֶׁל מַיִם אֵין מֵעִידִין עָלָיו.
Traduction
'' Il ne suffit pas de l'avoir vu ayant les nerfs coupés '', est-il dit: on peut admettre qu'après avoir été brûlé par un fer chauffé à blanc, le blessé a guéri. Pour '' le pendu '', on peut supposer qu'une femme compatissante, Matrona, a passé près de lui et l'a détaché à temps. Ni même '' lorsqu'une bête fauve le dévorait ''; car on peut encore supposer l'intervention de la miséricorde céleste à ce moment du péril. Lorsqu'on voit un homme tomber à la fosse aux lions, on ne peut pourtant pas attester son décès, car il a pu lui arriver le même miracle qu'à Daniel. En voyant un homme tomber dans la fournaise ardente, on ne peut pas certifier qu'il est mort, car il a pu lui arriver le même miracle qu'à Hanania, Misael et Azaria. Si enfin il est tombé dans une fosse pleine de serpents et de scorpions, on ne peut pas affirmer son décès; car, dit R. Juda b. Bava, c'est peut-être un compagnon savant, habile à se guérir des morsures. Même lorsqu'un homme est tombé dans un bassin d'eau bouillante ou d'huile bouillante, on ne peut pas attester qu'il en soit mort. Selon R. Aba, on peut affirmer ce décès pour celui qui est tombé dans l'huile bouillante (laquelle brûle mortellement), mais on ne peut pas l'affirmer pour l'eau (à laquelle on échappe parfois).
Pnei Moshe non traduit
אפילו ראוהו מגוייד. אין מעידין דאני אומר בחרב מלובנת נכוה:
וחיה. ונתרפא כדאמר בבבלי שם:
אומר אני מטרונא. אחת עברה שם המכרת אותו ופדאוהו מהם קודם שמת:
אני אומר נתרחמו כו'. וניצול ממנה:
נפל לבור מלא נחשים ועקרבים מעידין עליו גרסינן. וכן הוא בבבלי דת''ק סבר אגב איצצא שדוחקן כשעומד עליהן מזקי ליה ור' יהודה ב''ב פליג דאין מעידין עליו:
אומר אני חבר היה. ויודע ללחוש ושם גריס נפל לכבשן האש מעידין עליו וטעמא דאין תולין בנס ובגוב אריות דאמר שם נמי אין מעידין עליו משום דליכא איצצא שרווח הוא ואין עומד עליהן כדפרש''י ז''ל שם:
של שמן מעידין עליו. מפני שהוא מבעיר:
של מים. בבבלי בדברי ר' אחא גריס של יין אין מעידין מפני שהוא מכבה והה''ד של מים להאי טעמא ולאמרו לו דהתם חחלתו מכבה וסופו מבעיר הה''ד של מים וכן פסק הטור א''ה סי' י''ז דבכולם אין מעידין:
רִבִּי יוּדָה בֶן בָּבָא. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חֲנַנְאֵל בְשֵּׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה בֶן בָּבָא. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְלִיגִין. דָּמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּפַל לְיַרְדֵּן וְעָלָה לְאַחַר שִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם. וְהִכִּירוּ שֶׁצְּפָֽרְתוֹ הַצִּינָּה וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.
Traduction
Au sujet de l'avis de R. Juda b. Bava, R. Zeira ou R. Hananel dit au nom de Rav que cet avis sert de règle (que tout dépend des circonstances de lieu et de temps). L'assertion de ne plus pouvoir reconnaître un décédé après trois jours, est contestée; car R. Jérémie raconte qu'un homme étant tombé dans le Jourdain, on l'en a retiré après dix-sept jours, et il a été reconnu, grâce à l'inaltération des traits par le contact de l'eau froide; la veuve put se remarier.
Pnei Moshe non traduit
הלכה כר''י בן בבא. דמתני':
מיליהון דרבנן. דלקמיה פליגין אדקאמר סתם לאחר ג' ימים ולא מחלק בין יבשה למים:
דאמר ר' ירמיה כו' והכירו שצרפתו הצינה. שצמתוהו המים ומנעוהו מלהשתנות ומחמת זה הכירו אותו והשיאו את אשתו ואפי' לאחר י''ז ימים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source